עוד שאלות ששואלים אותי

שאלות לסופרים

איך התחלת את דרכך בתור סופרת? מי נתן לך את ההזדמנות? מי לא?

פרסמתי סיפורים קצרים בירחוני ספרות ובמוספים לספרות. הסיפור הראשון שלי התפרסם בעיתון 77. אחר כך פרסמתי בפרוזה, עכשיו, מאזניים ובכל מוספי הספרות. כשהיו לי מספיק סיפורים קצרים המשורר רוני סומק  - ידידי הטוב שלח אותם עבורי לקרן תל אביב לאמנות ולתרבות - וזכיתי. הוצ. הקיבוץ המאוחד היתה הראשונה שפניתי אליה וגם האחרונה. התקבלתי. עורך המוסף הספרותי של מעריב אז, משה דור, כתב עלי ביקורת ראשונה. רקדתי שעתיים במקלחת. הכותרת היתה: זילברמן: דקות ורגישות. הייתי בעננים.

 

כאשר התחלת לכתוב, האם היו לך ספקות באשר ליכולת הכתיבה שלך? ואם כן, כיצד התגברת עליהן?

יותר נכון להגיד שלכתיבה לא היו מעולם ספקות בקשר אלי. היא לא עזבה אותי לרגע ומהתחלה הייתה לייעוד שלי בחיים.

 

את יכולה אולי להצביע על מה גרם לך יום אחד לקום ולעזוב את כל מה שהיה שייך לעולם שלך קודם ולכתוב ספר - ככה פתאום ?

בעצם היתה לי קריירה מבטיחה של זמרת. אמא שלי סגרה אותי בארון ושיכנעה אותי שזה רדיו ושאני כבר מופיעה בעצם. בסוף הבנתי את הרמז וזנחתי את הקריירה הזו ופניתי מאוכזבת לאפשרות השנייה הכי טובה וזה לכתוב על זמרת. זה קרה בגיל עשר.

 

מתי התחלת לכתוב למגרה?

בחיים לא כתבתי למגרה. לדעתי, במקום "המקלדת" היה צריך לקרוא לפרוייקט הזה "לצאת מהמגרה"

 

איך את כותבת ספר? את מתכננת אותו, או ש"מתפלק" לך?

מתכננת. דברים מפתיעים ומדהימים מתפלקים על הדרך.

איזה טיפים את יכולה לתת לכותבים מתחילים?

לא לחכות להשראה שתבוא. לזמן אותה. להיכנס לגלי אלפא. לא חייבים סמים ואלכוהול. אפשר גם לעבור היפנוזה, לנמנם, לחלום, לעשות מדיטציה, להתמסר לכתיבה עד-דלא-ידע. כל זה מעביר אותכם לגלי אלפא ומשם מגיעים דימויים ששום אדם ער לא יכול להמציא. המסעות שאפשר לערוך על גלי אלפא מדהימים. וגם לא צריך להשקיע בכרטיס להודו.

 

 

 

רגע לפני שמתיישבים...

מהו מקור ההשראה שלך?

אנשים.

 

 

מי הסופרים/משוררים מהם הושפעת ו/או כתביהם אהובים עליך?

יונה וולך. ג'ון אירווינג. וירג'יניה וולף. עמוס עוז. גבריאל גרסיה מארקס. טולסטוי. 

 

על איזה ספר את יכולה להצביע שהותיר בך רושם עז?

לוליטה של נבוקוב; הנדרסון מלך הגשם של סול בלו; אל המגדלור של וירג'יניה וולף; אלמנה לשנה אחת של ג'ון אירווינג; עד מוות של עמוס עוז.

 

האם יש סופר או מישהו אחר שהשפיע על כתיבתך יותר מאחרים?

וירג'יניה וולף.

 

איך מכינים רקע לספרים שלך כדי שיהיו אמינים בהרגשה שלהם?

לא חייבים להתנסות בכל. מספיק לקרוא אבל לקרוא צריך. ז'ול ורן המציא צוללת שנים לפני שהיתה כזו ובלי לטבול את כף רגלו בים ולו פעם אחת. הוא שאב הכל בישיבה על הכורסה ומקריאה.

 

 

תהליך הכתיבה

 

איזה כוחות לדעתך, מניעים את כתיבתך?

בכיתה ה' זה היה הרצון להצטיין. בגיל 20 זה היה הצורך התיראפויטי. היום זה הרצון לתת וללמד אחרים את הסודות שגיליתי.

 

את יודעת על מה הספר יהיה כבר בהתחלה?

כן. אבל לפעמים זה גוש שמגיע אלי וצריך לפסל אותו  ולזרוק את הפסולת ולפעמים זה איסוף גרוטאות שאחר כך אני אלחים לפסל .

האם במהלך הכתיבה של ספריך, יש מצבים שהגיבורים לפתע משנים לך את מה שתיכננת לכתוב ואז את משנה את העלילה, או שהם לא משפיעים עלייך?

זה נכון. אבל הגיע הזמן לפרק את הקסם ולגלות איך זה קורה: הדמות מושפעת מדמות ראשית אחת אבל מורכבת מעוד כמה דמויות ונוספות לה תכונות של מורה שלי מהיסודי ושל חברה טובה שלי, ועוד כמה מקרים שקרו לאנשים שאני מכירה ועוד כמה תגובות שאני גונבת מאנשים שאני לא מכירה. הדמות מתחילה ללכת אבל היא כבר לא הולכת כמו דמות אחת: המורה שלי מושכת ישר וזקוף והחברה הטובה שלי מדוכאת והכתפיים שלה שמוטות והראש באדמה. כל האחרים גם הם מושכים כל אחד לכיוון שלו - וזאת הסיבה שהגיבור משנה מה שתיכננתי -  האמינות מחייבת להתחשב בכל הדמויות שנוספו וזו כבר המצאה ולא אותה דמות אחת ששימשה השראה בתחילת הדרך.

 

מה תהליך הכתיבה שלך? האם את קודם בונה את הסיפור עד הסוף ואחר כך כותבת אותו, או שאת ממציאה תוך כדי כתיבה ובעצם כמו הקוראים, לא יודעת מה הסוף?

אני בכלל לא בונה אותו. הוא "יורד" עלי. כמו נבואה או כמו חלום. אני יודעת אותו עד הסוף אבל באופן מעורפל. בזמן הכתיבה הוא מתברר ומפתיע אותי כמו את הקוראים.

 

האם בספרייך את מזדהה עם הגיבורים?

לא סתם מזדהה. אני זיקית שמקבלת עלי את הצבעים שלהם. זה הדבר שאיתו נולדתי עוד הרבה לפני שנהייתי סופרת.

 

האם קורה לך שאת בוכה לפעמים כשאת כותבת קטעים עצובים? או לחילופין, מתגלגלת מצחוק?

ברור. ולפעמים זה קורה שוב כשאני קוראת מה שכתבתי.

 

את כותבת בצורה מסודרת, בשעות קבועות, או איך שיוצא?
בקיץ כשאני לא מרצה אני פשוט כותבת 24 שעות ביממה ברוטו, למעט הצרכים הבסיסיים. במשך שנת העבודה אני לא מצליחה לעבוד בשעות קבועות אבל אני מחייבת את עצמי לעמוד במכסת זמן קבועה.

 

כמה זמן לוקח לך לגמור ספר?

כשנתיים אבל היו שלקחו יותר והיו שלקחו פחות. בעשרים וארבע שנים שאני מפרסמת – יצאו לאור 15 ספרים.

 

איך יודעים שמה שאני כותב הוא טוב?

אני לא יודעת. אני נעה בין אפס לעשר בקלות והרבה פעמים.

 

 

חיים של סופרת...

נולדת סופרת או נהיית סופרת?

נולדתי. כל הרכיבים היו שם עוד הרבה לפני שידעתי לכתוב.

 

במהלך היום שלך, על כמה רעיונות יוצא לך לחשוב בהקשר של "אוי, זה יכול להיות רעיון טוב" או "זה יהיה דימוי נחמד"?

זה לא הולך ככה. זה לחיות כל הזמן בכמה מישורים אם לא בכמה מימדים. באחד מהם המציאות נגרסת ללא הרף לאמנות.

 

מחסום כתיבה – יש חיה כזו?

לא מכירה.

 

האם יש קשר בין הרקע שלך לרקע של הדמויות שלך?

קשר ברור והדוק אבל אל תתנו לו להטעות אתכם – זה רק פותר אותי מלהמציא את הקטע הריאליסטי. ברור שאם לוקחים חתיכת חיים מהחיים עצמם היא תצא אמינה. המהות הרוחנית החבויה או המרחפת בין פרטי הריאליה היא שחשובה לי והיא לא תמיד אני. ולפעמים זה להיפך. אין קשר ביני ובין הדמות אבל הביוגרפיה הרגשית המבעבעת והרותחת של הדמות היא הביוגרפיה הרגשית שלי שאני מסווה בתוך הדמות.

 

אדם שנמצא בעיצומו של תהליך כתיבת ספר – מהו סדר היום? האם הספר נמצא כל הזמן בראש או רק כשמתיישבים לכתוב?

כל הזמן בראש לרבות חלומות שהופכים ל"חלומות עבודה" והם מחלצים אותי מבעיות ומקדמים את הסיפור. הרבה רעיונות טובים נולדו מתחת לזרם המים במקלחת.

 

הספר מוכן ואז...

מה עושים כשמרגישים שהספר גמור? למי פונים ואיך?

כשהייתי צעירה הייתי מכניסה את כתב היד מייד למעטפה ושולחת להוצאה לאור כלשהי. למזלי זה תמיד התקבל. היום נעשיתי פחדנית. אני נותנת לקרוא את כתב היד לעשרה אנשים שאני מוקירה – בהם סופרים ושאינם סופרים. קוראים מיומנים וקוראים רגילים. אני מתקנת ללא הרף ואז שולחת.

 

מה השיקולים המנחים אותך בבחירת עטיפה לספר?

שיקולים מוטעים.

 

מה הם הגורמים המשמעותיים התורמים למכירתו והצלחתו של ספר?

כשהייתי עורכת מאזניים שאלתי את השאלה הזאת דרך מכון מחקר לסטטיסטיקה והמסקנה היתה שהדבר העיקרי שמוכר הוא שם הסופר. אז צריך לעבוד שנים רבות ולבנות שם. הדבר השני המשמעותי זו המלצת חברים – וזה הצ'אנס גם למתחילים. רק אחר כך תורמים גם שם הספר ועיצוב העטיפה.