גלי אלפא

סדנת כתיבה 20

גלי אלפא

מאת דורית זילברמן

לפעמים אתם יודעים מה אתם רוצים לכתוב, הראש שלכם מלא ברעיון, הנפש נסערת מההברקה, כל היום אתם חולמים בהקיץ את הסיפור, אבל איכשהו כשאתם מתיישבים מול המחשב או מול הדף הלבן, אתם משותקים. פתאום אתם לא יודעים איך להתחיל וכל מיני ניסיונות אינם עולים יפה. ילדים מבקשים "תני לנו את השורה הראשונה משם כבר נמשיך" אבל אתם לא ילדים ואף אחד לא יתן לכם סתם כך שורה ראשונה. אני לא מאמינה שצריך לשבת ולחכות למוזה. אפשר לזמן אותה. בכלל, אני חושבת שהגיע הזמן לפרק את המושג מוזה, ואת כל אותם תיאורים שאמנים מתארים כ: "זה לא אני כתבתי, זה נכתב" או "זה נכפה עלי" או "אני הייתי רק המדיום שהעביר את הדברים". כל זה נכון. אבל יש לזה הסבר. קוראים לזה גלי אלפא. הנה אחת הדרכים לגרום לכם לעזוב את גלי ביתא, העירניים, הממוקדים, הריאליסטיים והשקולים, ולשחרר את המוח כדי להגיע לחשיבה אסוציאטיבית, פיזורית, מדיטטיבית, ילדית ויצירתית.

התרגיל

הניחו דיסק של מוזיקה קלאסית.

על רקע זה מנו מישהו שידבר עבורכם את המלים הבאות, או הקליטו את עצמכם ואחר כך האזינו למלים כשאתם יושבים בנוחיות על כיסא ועיניכם עצומות.

עשו את התרגיל לאט לאט, לפחות במשך עשר דקות.

כשתתעוררו אל תדברו, אל תלכו למקרר ואל תענו לטלפונים, הישארו באווירה, המוח פתוח, חסר קליפות, האונה היוצרת חשופה ועברו ישר מהקטע עצמו לכתיבה משוחררת וחסרת צנזורה. כל מה שיעלה במוחכם וידכם תצליח לתפוס. בלי לתקן, בלי לחזור אחורה. לתקן תמיד יהיה זמן בדראפטים הבאים.

 

שבו בנוח ונשמו היטב. בתרגיל זה נעבור ונרפה את הגוף מהראש ועד הרגליים כדי להגיע להרפיה גופנית. נשמו שוב ונשפו את האוויר לאט לאט. הפנו את תשומת לבכם לפנים והיו מודעים לחלקים השונים של פניכם. הרגישו את המצח חלק רפוי הקמטים נמחקים אט אט, השרירים המביעים דאגה רפויים העור במצח חלק לגמרי הקרקפת רפויה. העיניים עצומות בעדינות בלי לכווץ את המצח. הנחיריים פתוחים לרווחה. אתם חשים באוויר הנכנס והיוצא כמו גל רך ועדין. וככל שאתם מעמיקים יותר בהרפיה הנשימה יותר קצבית אטית ועמוקה. כל פעם שהאוויר יוצא מריאותיכם זו אנחה משחררת ומרפה העוזרת לכם להרפות את גופכם עוד ועוד. הפנו את תשומת לבכם לחיים. הרגישו את הלחיים רכות ורפויות. לסת תחתונה רפויה משוחררת. הרגישו את כתפיכם, הן רפויות משוחררות, נפולות. הזרועות מרגישות בנוח כשאתם מרפים את הכתפיים ואת שרירי הפנים משתחררים שרירי הזרועות הצוואר והעורף. זה גורם לזרימת דם טובה יותר במוח ויתכן שתרגישו גל חום בעורף. הפנו את תשומת לבכם לחלק העליון של הגב. הרגישו את גבכם רפוי ומשוחרר. עוד ועוד. ודאו שבכל אזור הגב אין יותר מתחים. עמוד השדרה גמיש החוליות משתחררות לאט לאט. חושו את גבכם משוחרר רפוי תחושה של מנוחה עמוקה. הפנו את תשומת לבכם לאזור הבטן. הרגישו את הבטן רפויה ומשוחררת רכה ומאפשרת לכם לנשום דרכה. אתם מודעים להרפיה לרכות של שרירי גופכם. הרגישו את שרירי הירכיים רפויים ומשוחררים. הרפו את הברכיים. את השוקיים. הרפו את הרגליים. התנתקתם מכל מה שמחוץ לגופכם. הרעשים אינם מפריעים לכם. להפך, הם מאפשרים לכם לחוש את ההרפיה ואת השלווה הפנימית של גופכם. כל גופכם רך ורפוי. אתם כבר הגעתם להרפיה הגופנית.

כדי להגיע להרפיה שכלית אעזור לכם לדמיין סצינה שלווה. דמיינו שאתם צועדים בתוך חורשת עצים, היום יום נאה, רוח קלה נושבת, השמש מציצה בין העצים, שולחת קרניים צהובות במין משחק של אור וצל. אתם נהנים מחומה וממשיכים ללכת עיניכם קולטות פרחים בשלל צבעים הפורחים להם מרבדים מרבדים בינות לעצים. צבעיהם הססגוניים משרים עליכם אווירת עליזות והנאה. התבוננו בפרחים. בחנו את צבעם. חושו בריח המשכר שלהם הנידף למרחקים. ונשמו אותו מלוא ריאותיכם. אתם שומעים משק כנפיים. אתם מרימים את ראשכם וקולטים בחטף עדת ציפורים. שתים מהן נוחתות לא רחוק מהשביל ומנקרות במרץ תלולית חול קטנה. אתם נעצרים להביט בהן. אוזניכם קולטות את ציוציהם העליזים. אתם חשים שלווה ורגיעה.

אתם נמצאים כבר בהרפיה עמוקה מקודם. גופכם רפוי ומשוחרר. כעת ראו עצמכם במקום האישי שלכם. מקום שכיף לכ להיות בו. מקום שבו אתם מרגישים נינוחים ושלווים. זה יכול להיות מקום נעים ופסטורלי בחיק הטבע וזה יכול להיות בתוך מבנה שקט ונעים. קחו לכם דקה כדי לעבור למקום האישי שלכם. נסו לראות את המקום ולחוש אותו עם כל הפרטים. השתמשו לשם כך בדמיונכם ובחושיכם. אתם כבר נמצאים במקום האישי שלכם ונהנים ממנו. השתחררו היטב.

אתם נמצאים כבר בהרפיה עמוקה יותר.ככל שתחזרו על התרגיל הזה תוכלו להגיע בקלות להרפיה גופנית ולכתיבה מעל גלי אלפא. המוח נפתח והאסוציאציות מרחפות.

אני אספור מאחת ועד שלוש ובשלוש תפקחו עיניים ותרגישו טוב. התכוננו לצאת לאט לאט. שתיים. הפנו את תשומת לבך לידיכם ולאצבעותיכם. הזיזו את שרירי פניך. פתחי וסגרי את ידייך. חושו באנרגיה הזורמת בגופכם. שלוש. עיניים פקוחות. אתם עירניים מאוד ומרגישים טוב.  

 

בסוף תרגיל ההרפיה, יבוא תרגיל הכתיבה. משכו אותו ככל שתוכלו. בין אם זה על המקום האישי ובין אם זו כל מחשבה אחרת בכל נושא. אני עושה את התרגיל הזה מדי פעם עם סטודנטים ובכל פעם המקום האישי שלי הוא מקום אחר. תחילה נהגתי לדפדף בדמיוני כמו באלבום תמונות ולבחור מקום, ואז כבר הריחוף היה עושה את שלו, והכתיבה נכתבה והגיעה למחוזות שמתוך עירות מוחלטת לא הייתי מגיעה אליהם לעולם. אבל לאט לאט למדתי לא לבחור. לוותר על השליטה. להניח לזה להתחולל. ובאים אלי מקומות משגעים. שלא הייתי בהם. או זיכרונות מילדות נשכחת. מקומות שכבר שנים לא טיילתי בהם. טיילתי גם אל זקנתי וגם אל מותי, ואני אומרת את זה בהמון חשק וכוונה. זה לא היה מפחיד או רע. טיילתי בתוך כיפות של בנייני כנסייה והתאבכתי אל השמיים דרך מרכז האור. והייתי במחנה דוב, שאריות של מחנה בריטי שנשארו ממוקמות באחת החורשות של הרי הכרמל. כבר מזמן בנו שם שכונות וקניון. אבל מה שחשוב יותר, הרבה יותר, הם הדימויים והחיבורים הלשוניים שנוצרים מתוך תרגיל כזה.

                                                                               אז להת' דורית