כוחה המרפא של הכתיבה ב 9
מאת דורית זילברמן
כוחה המרפא של הכתיבה
(חלק שני)
עוד על כוחה המרפא של הכתיבה. מקרים שקרו לי והלוויתי אותם לגיבורת ספרי "תמצאי לי אהבה" צופנים בתוכם תרגילי כתיבה. הנה הקטע מהרומן - ובסוף התרגיל המוצפן, להנאתכם. תגלו שאפשר להגיע לעומקים גם מסתם המצאות ושעשועי מלים.
"אבישג, סטודנטית בסדנה שלי, היתה כבת שישים. שפתיה הדקיקות נראו כמו חריץ על פניה, אפה סולד גם בבגרותה, והיא הסיטה ללא הרף את שערה אל מאחורי אוזניה כנערה נבוכה, נעה בחוסר נוחות בכיסאה. נתתי לה רשות דיבור. אבישג סיפרה על אהוב נעורים שבא לביקור מולדת. לא סתם אהוב נעורים אלא גבר שעמדה להתחתן איתו. ערב חתונתם הבחור נעלם ואבישג נותרת המומה ושבורת-לב. אחרי שנה היא מתחתנת, עם בחור לגמרי אחר, ויולדת, אבל אהוב נעוריה ממשיך לחיות בתודעתה יום יום, שעה שעה. אולי לא אהוב נעוריה חי בתודעתה אלא אובדנו ועלבונה.
כשהגיע ארצה, והיא כבר סבתא לנכדים, הוא התקשר אליה וביקש לפגוש אותה. שבוע שלם בטנה המתה. אבל היא נפגשה איתו ושמחה להיווכח שהוא לא הגבר שכיכב בחלומותיה כל השנים. עתה יכלה לחזור לנישואיה בשקט. סוף סוף תוכל להשלים עם אובדנו. ועם עלבונה. עכשיו זה כבר לא יכאב.
"הוא סיפר לך למה הוא נעלם?" קטעתי אותה.
"לא", ענתה אבישג בקול קטן.
"לא? איך לא?" הקשיתי.
"לא היה לי אומץ," אמרה אבישג.
"אז תמציאי," יונה חייכה אליה. "כאן מתחיל תפקידך כסופרת."
הכיתה יצאה להפסקה. אני יצאתי לכיוון חדר המורים וחזרתי אחרי כמה דקות ובידי כוס תה.
כאשר כולם חזרו לכיתה והתיישבו במקומותיהם אבישג הצביעה:
"כן?" התיישבתי על השולחן.
"כשהייתי בת עשרים הסיבה הכי סבירה להיעלמות של בחור היתה אחת: הכניס מישהי אחרת להריון והיה חייב להתחתן איתה. אז זה מה שאני בוחרת להמציא. וכשאני חושבת על זה, זה מתאים לו."
"לא רע, איך את מרגישה עם זה?" שאלתי.
"תשמעי, זה לא נעים להיות הצד המרומה," אבישג צחקקה, "אבל אם זה הסיפור, אז הוא נענש לכל החיים ואפילו לא קיבל שליש על התנהגות טובה."
תרגיל
קחו סיפור זיכרון מחייכם ו"תשלימו" אותו בעזרת הדמיון. אם מדובר ב"חתיכה חסרה" בפאזל כלשהו של יחסים ואם מדובר בסוף לא מרשים וחסר פואנטה בזיכרון, אותו תמציאו, וכך תפקיעו את חתיכת החיים האוטוביוגרפית מתחום התיעוד אל תחום הפיקשן. כי בספרות, מה לעשות, הכל יותר מוקצן.
וזכרו את דבריו האלמותיים של וויליאם פוקנר, סופר אמיקאי וזוכה פרס נובל: "תן לדמות שם ועבר והיא כבר תוליך אותך אל סופה". אותה תלמידה שלי הכירה את האיש שעמו הלכה להתחתן ולכן ההמצאה שלה לא היתה המצאה כלל ועיקר, אלא דבר שהוכתב לה מעצם אופייה של הדמות.
מקרה אחר שקרה לי באוניברסיטה בעקבות תרגיל שהיה בו יותר שעשוע והגיע לכדי זעזוע – הרי הוא לפניכם, גם אותו הכנסתי לספר "תמצאי לי אהבה" אשר בו מוצפנים כמה וכמה מסודות הכתיבה, שעכשיו למענכם אני מציפה אל פני המים:
"השיעור הראשון נראה קליל. מהקל אל הכבד. משחקי מלים. הסטודנטים התבקשו לאסוף מהמילון מלים לא מוכרות באות מסוימת, על-פי הצלילים האהובים עליהם, מבלי להביט בפירושן. לאחר שאספו בין חמש עשרה לעשרים מלים הם התבקשו לחבר סיפור המכיל את רוב המלים שאספו.
ציקצוקים של הנאה נשמעו מכל מיני ספסלים. רוחמה, סטודנטית כבת חמישים, התלוננה שזה סתם משחק ושהיא לא מבינה מה יוצא לה מזה. יונה ענתה בסבלנות שהפתיעה את דרי:
"זה נראה לך סתמי?"
"זה נראה לי שטויות".
"וזה כל-כך רע לכתוב שטויות?"
"סליחה, אבל לא בשביל זה באתי הנה," רוחמה התקיפה. יונה הרימה את הכפפה.
"אולי תקריאי לנו מה כתבת?" דרי זיהתה את קריאת התגר בקולה של הסופרת יונה נסים.
"כל המלים שבחרתי מתחילות ב-פ'," רוחמה ירקה את הפ' בשאט נפש, "והן מקריות לחלוטין. סתם. ממש סתם."
"למה כל-כך הרבה הקדמות והצטדקויות?" בקול של יונה רחשו בצבוצים ראשונים של עצבים, "תקריאי וזהו."
"לא רק שזה קשקוש," המשיכה רוחמה, "אלא שהמספר הוא גבר שאני לא מכירה ואני רחוקה ממנו שמים וארץ. לא מתחברת בכלל למה שכתבתי."
"בואי ונשמע," אמרה יונה.
"פַּתְשֶגֶן, פרוכת, פת לחם, פאר, פרות, פתאום, פודרה, פיהוק, פי שניים, פתחון פה," רוחמה קראה בקול מכני וזרקה את הדף לשולחן. "מה כבר אפשר להסיק מזה על מצבי?"
רוחמה היתה אישה דתית, על ראשה מגבעת שחורה ונוקשה. היא לבשה תמיד חצאית ארוכה וחולצה סגורה ואף שהיתה ידידותית ומשתפת פעולה, מעולם לא היתה אינטימית כמו סטודנטים אחרים בכיתה. עד סוף השנה הראשונה רובם נפתחו, בכו, השתפכו והתקרבו: הכתיבה חתכה בבשר החי וגילתה עצבים חשופים לאור היום.
"נסי," יונה זרקה לה פיתיון. "נסי לחבר משהו מתוך המלים."
רוחמה הרימה אצבע ושפשפה את כובעה.
"אני מביא לך פצפוצי פלאים, מחביא אותם מאחורי הפרוכת, ליד הפודרה, בתוך קערת הפאר של הפירות, ומצפה שתמצאי אותם," קראה רוחמה במבוכה קלה. "אני ממתין במתח פרא, בלא פתחון פה ועד פיהוק. את אוכלת פירה תפוחי אדמה. אין פוצה פה ומצפצף, אין פטפוטים. אכלת פת לחם, הלכת לחדר, ואני נשארתי עם הפתשגן."
כולם צחקו.
ואז אמרה רוחמה: "את מבינה? אין לי מושג מיהו הגבר הזה, מה הוא אמר כאן. סתם חיברתי מלים כמו שביקשת, אין לזה משמעות ואני אפילו לא יודעת מה זה פַּתְשֶגֶן."
השיעור עמד להסתיים.
"זה סיפור על גבר מקופח," אמרה יונה ונעמדה מאחורי השולחן. "הוא אומר לאשה שמולו: 'את אף פעם לא מרוצה ממה שעושים עבורך. אני מתאמץ, אוהב ורוצה לרָצות אותך, מפנק אותך במתנות ואת לא מעריכה אותי'".
רוחמה נעמדה במקומה המומה:
"את מכשפה או מה? זה בדיוק מה שבעלי אמר לי כשרבנו לפני שבוע ומאז אנחנו לא מדברים."
"אני מתפלאת שדווקא המלה פתשגן נמלטה מידיעתך," הוסיפה יונה. "אמנם אפשר להבין את רוח הסיפור גם בלי לדעת את פירוש המלה, אבל פתשגן היא תעודה, מלה יחידה המופיעה רק במגילת אסתר. ולאור העובדה שזה סיפור על זוג נשוי, זו יכולה להיות תעודה של נישואין," אלתרה. "או של גירושין. תחליטי לבד."
רוחמה חייכה ואמרה: "אני רצה הביתה ליישר את ההדורים לפני שאני אשאר עם הפתשגן ביד."
רוחמה פרצה החוצה. גל של התרגשות עבר בכיתה. כולם דיברו בבת אחת. יונה חיפשה מתנדב נוסף שיקרא את הקטע שכתב, אבל כולם הודו למחוג הגדול שדרך על רבע לארבע והתריע שהשיעור נגמר. "
תרגיל
פתחו כרך מקרי של מילון עברי עברי. ולא בגלל שאתם חיים בארה"ב תופתעו לגלות שיש עשרות מלים במילון שאתם לא מכירים. בחרו באות מסוימת ותשלפו מלים שהצלילים שלהם מושכים את תשומת לבכם. ערכו רשימה של כעשרים מלים שאינכם יודעים את פירושן אבל הצליל נעים לאוזניכם. ערכו רשימה כזאת של מלים שהצליל שלהם בלתי נעים ואף דוחה בעליל.
בשלב הבא של התרגיל חברו סיפור, שטותי ככל שייראה לכם, ומשתעשע בהבלים, ושבצו בתוכו את המלים הבלתי מובנות, או המובנות למחצה. הלוא יש לכם השערות לעתים לפי שורש המילה או לפי מה שמצטייר לכם בדמיון.
הקריאו את הסיפור לחבריכם או שלחו אלי ותיווכחו כי הסיפור קיבל תנופה בזכות המלים חסרות המובן, כביכול. בשלב האחרון תוכלו לפתוח את המילון ולגלות סוף סוף את ההגדרות והפירושים למלים שבחרתם. דבר אחד אני מבטיחה לכם, הכרתם אוסף של מלים חדשות את המלים האלה שוב לא תשכחו לעולם.
להת' דורית
