עלילה

סדנת כתיבה 6

מאת דורית זילברמן

עלילה

חלק 1

 

עומר אגבריה (23), תושב עזה, הובא הבוקר אזוק לבית משפט השלום בפתח תקווה. הסנגוריה הציבורית הגיעה לעסקת טיעון בעניינו עם התביעה: 20 חודשי מאסר בפועל. העיסקה הוצגה לפני השופטת. האשמה: הוא הכה את לאה אברהמוב (30) תושבת פתח תקווה, אשר הגיעה חבולה קשות עם שטף דם בעין שמאל ופצע מתחת לעין לתחנת המשטרה והתלוננה. השופטת חשבה שהעונש קל מדי. הסנגורית הסבירה כי הנפגעת היא אישה חרדית ואם ל-8 אשר העמידה פני רווקה, ניהלה עם הנאשם רומן לוהט, נסעה אליו לשטחים, עברה את המחסומים כדי לבקרו, ויחד טוו חלומות על חתונה. עומר חשד שדבר מה אינו כשורה. הוא חשד שהיא בוגדת ובירור העניין הוביל למריבה ולהתפרצות.

    נשמע הזוי? סיפור אמיתי שהבאתי הישר מבית המשפט. איך אומרת הקלישאה? המציאות עולה על כל דמיון. רק את השמות המצאתי. נניח שזהו גרעין העלילה. כלומר, את הסיפור אתם לא צריכים להמציא. במאמר מוסגר אגיד כאן רק שכל סיפור עשוי משלוש משפחות - עלילה, תיאור ודמויות. מעל כל אלה מולכת משפחת השפה. זו חלוקה סכמטית בלבד, שהרי קשה להוליך עלילה בלי דמויות, וקשה לקדם דמויות בלי לתאר אותן, את תודעתן ואת סביבתן. ברור שהכול קשור, אבל לצורך לימוד בלבד ננסה לפרוס את העוגה לפרוסות והיום נטפל רק בעלילה. ונחזור לעומר אגבריה והסיפור שלו עם לאה אברהמוב. עדיין נשאלת השאלה איך מפתחים את הגרעין לסיפור?

    עלילה מורכבת מ-5 שלבים. האקספוזיציה - הצגת הרקע והגיבורים: עומר, צעיר ערבי שהגיע לישראל לעבוד, הגיע ממשפחה הרוסה מעזה. אביו גירש את אמו, ועומר היה צריך לפרנס אותה ואת אחיו הקטנים. לאה, אישה מבוגרת ומנוסה לעומתו, אלא שהיא חרדית וידיה עמוסות עבודה והמשפחה היא חלק תובעני וגדול מחייה. המקום והזמן - ישראל של 2007. הקונפליקט - היא יהודייה חרדית ונשואה הוא ערבי מוסלמי ורווק והם מתאהבים.  הסיבוך - היא אישה נשואה המשקרת ומעמידה פני רווקה ואף משתתפת בחלומותיו להתחתן איתה. השיא - כל לילה הוא צריך לעזוב את ישראל אבל פעם אחת הוא מקבל אישור להישאר ורץ אל אהובת חייו, אולם היא לא פנויה להיות איתו. הוא לא מבין איך אישה שעומדת להתחתן איתו עסוקה במשהו שאינו כולל אותו. האפשרות היחידה המסתמנת היא בגידה. עומר הופך חשדן וקנאי. הוא אינו מבין כי היא תעתעה בו וחותר אל האמת בכל כוחו. ההתרה - אין ללאה ברירה, היא נפגשת איתו בדירת קרובים ריקה בפתח תקווה, ומנסה לספר לו את האמת. מעוצמת ההלם עומר מתפרץ ומאבד את עשתונותיו. כתוצאה מכך הוא עומד לשבת 20 חודשים בכלא. אם השופטת תאשר את עיסקת הטיעון ולא תחמיר את עונשו.

    זה עדיין רחוק מלהיות סיפור. שאלות רבות נותרו פתוחות: איך היא הלכה למשטרה? הרי ברגע שתתלונן הסיפור יהיה גלוי גם בפני משפחתה. איך הגיב בעלה? האם היה כנוע וקיבל את הדין בשתיקה או גירש אותה? איך הגיבה הסביבה החרדית? האם היא לא אסורה מעתה על בעלה ועל בועלה? כך שאיבדה למעשה את שניהם? איך ואיפה הכירו? איך מהיכרות זה הפך לרומן? איך היא פינתה זמן ובאילו תירוצים השתמשה כדי להיות עם עומר? איך היא עברה את הגבול, שהוא הרבה יותר גבוה בחברה החרדית ובגדה? למה בכלל בגדה? האם האשמה בבעלה? בחברה החרדית? בלאה עצמה?

    אלה שאלות שנותרו פעורות וקשה לשאוב להן מענה מתוך הגרעין היבש שהבאתי מבית המשפט. אלא שבבואכם לכתוב סיפור מתעוררות עוד שאלות. כמו זו ששאלנו בשבוע שעבר? מי יספר את הסיפור? כלומר, מאיזו זווית ראייה. אם השופטת או התובעת או הסנגורית יספרו את הסיפור – הרי שבחרתם מספר עד. כלומר, מספר שתפקידו שולי והוא מוגבל למדי. תוכלו לבחור בעומר או בלאה - ואז בחרתם במספר גיבור, המספר את הסיפור בגוף ראשון. ותוכלו לתאר את כל הסיפור כשהגיבורים כולם נזכרים בשמותיהם ותספרו בעצם עליהם. כלומר, בגוף שלישי. ואז בחרתם במספר כל-יודע.

    בסיפור הקלאסי היתה  האקספוזיציה איטית ורחבה. קחו לדוגמה רומן כמו קדמת עדן - עשרות עמודים של רקע, מתארים את המקום. והמקום מתואר בסבלנות מהגבעות ההרים והגאיות שסביב העיירה, שגם היא מתוארת בפירוט, ובתוך העיירה מצוי בית, שגם הוא מתואר יפה יפה, ובתוך הבית הזה נולדו תאומים. בערך בעמוד 70 מתחיל הסיפור. מבנה שהולך מהמעגל אל המרכז. תיאורים יפהפיים. סטיינברג קיבל נובל. אין לזלזל. כך גם ברומן אנה קרנינה - בעמוד 14 נתקלים בשם קרנין. הקורא אומר לעצמו: אהה! מתקרבים. איפה, אנה עולה על בימת הרומן בעמוד 68. עד אז רקע, רכבות, הדרך לסאן פטרסבורג, מי יושב ברכבת, מה מדברים וכו' לטולסטוי היה את כל הזמן שבעולם. אבא גוריו - עשרות עמודי אקספוזיציה המתארים את האכסניה על קומותיה וחדריה. דה בלזאק יוצר מיני עולם עם מעמדות עליונים בקומות הגבוהות ונחותים בקומת המרתף. כל זאת כדי לספר בהמשך על הטרגדיה של אבא גוריו שירד מלמעלה למטה ונתן הכל לבנותיו והן להלוויה שלו שלחו את המרכבות עם הנהג ובעצמן לא באו, כי עני שכמוהו הפריע לחייהן ולמעמדן.

    אבל היום בעידן הדיגיטלי הקליפי והאינטרנטי זה לא עובד. השאיפה היא להתחיל מהאמצע ואחר כך לפזר את האקספוזיציה. כך שבד בבד עם ההתרחשויות העיקריות נלמד עוד ועוד על הגיבורים. לא נקדיש פרק לילדותו הקשה של עומר בעזה תחת הפצצות, עוד פרק ליחסים הגרועים בין הוריו, פרק לגירוש של אמו, פרק להתבגרותו המשפילה, כיצד ניסה להיכנס יום יום ולעבור את המחסומים כדי לפרנס את משפחתו. גם לא נקדיש פרק לילדותה של לאה, פרק לתהליכי השידוך שעוד נוהגים בחברה החרדית, פרק לשאיפותיה הכמוסות ללימודי תורה כדרך הגברים, פרק לדיכאון שאפף אותה אחרי הלידה, פרק לניכור בינה לבין בעלה, ורק אז נגיע לפגישה המקרית של לאה ועומר. נבחר רגע דרמטי. כמו שאמר פרנץ קפקא "על הסיפור לבקע את ים הקרח בלב הקורא". בחרו אחד מהשלבים המאוד מתקדמים של הסיפור. למשל אפשר לספר את הסיפור  ממש מהסוף, משלב ההתרה, משלב הסיבוך ואפילו אפשר להתחיל משלב השיא. תוך כדי סיפור הסצינה הדרמטית אפשר לפזר פרטי אקספוזיציה. ללכת אחורה בזמן ולאט לאט לחזור אל סצינת השיא שבה פתחנו.

    גם לגבי הסוף חלו שינויים. בסיפור הקלאסי הסוף היה סוף סגור. בסיפור המודרני הסוף פתוח. בסיפור הקלאסי העלילה התרחשה במציאות. בסיפור המודרני העלילה היא פנימית, תוך תודעתית, ולכן הסוף הפתוח הוא איזו הארה או תובנה שהתרחשה בלב הגיבור. הוא לא צריך ממש לבצע אותה. האם זה יהיה סוף בנוסח: "למרות המכות עומר היה זה שהזמין את האמבולנס. היה משפט. ישבתי שם. הוא רזה מאוד אבל את הריח שלו אני עדיין מרגישה." או אולי זה יהיה סוף בנוסח: "לאחר כמה חודשים סיפרה לי עורכת הדין, שהיתה ידידתי מילדות והסכימה לשמור על סודי ולטפל בכל הדרוש כדי שיתחשבו בעומר, מתוך התחשבות במצבו האישי, ילדותו הקשה והיותו מפרנס יחיד. ואני נשארתי בתוך משפחתי הגדולה אולם בודדה וכואבת."

התרגיל

כתבו סיפור לפי התמצית הנזכרת למעלה, כשאתם מודעים לשלבי העלילה.

עוד שתי הערות לפני שאתם מתחילים בכתיבה:

בבואכם לספר סיפור בררו לעצמכם מה היא דעתכם על הקונפליקט. מה היא עמדתכם הפוליטית, חברתית, פסיכולוגית. יתכן שעמדתכם, האג'נדה שלכם, לא תבוא לידי ביטוי באופן ישיר בסיפור אבל היא תעמוד ברקע הדברים כשאתם מגובשים. ואני לא מתכוונת רק על הקונפליקט היהודי ערבי אלא גם על קונפליקט הבגידה, קונפליקט השקר - במלים אחרות הקונפליקט המוסרי, ועוד ערכים שעולים בסיפור זה לדיון. את ה"מסר" שלכם הצפינו היטב. אסור שהקורא יקלוט שמישהו ניסה להעביר לו מסר. המסר צריך להיות המסקנה שהקורא יסיק מכל הסיפור.

והערה אחרונה: הכינו לעצמכם על כרטיסיות ביוגרפיה קצרה של הגיבורים הראשיים. אותה כמובן תמציאו כי בגרעין שסיפקתי אין מספיק פרטים. גם כאן, לא כל הפרטים יבואו לידי ביטוי אבל על הסופר לדעת הכול על הדמויות. לרבות צורה חיצונית, צבע עיניים, מנהגים, תחביבים - הכל.