לזמן מוזה

 

סדנת כתיבה 4

לזמן מוזה

מאת

דורית זילברמן

 

מה זה מוזה? בסרטי הוליווד מראים לנו את הסופר כותב על מכונת כתיבה (הרמס בדרך כלל), תולש ומקמט דפים בזה אחר זה (כלומר, אין לו מוזה), ואז פתאום באה מוזיקה סוחפת של תזמורת עם הרבה כלים (כלומר, הנה שורה עליו המוזה), קאט: עוברים לערב ההשקה או לרגע החתימה על רב המכר לפני הקהל הגדול. מכאן נוצרה בקרב רוב האנשים בעולם ההרגשה שכתיבת רומן תחת השראה אורכת 20 שניות. אז זהו שלא.

במיתולוגיה היוונית, תשע המוזות היו אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניותיהם של תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על-ידי אפולו, אל האור, היופי והאמנויות, ויחדיו הם הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בנגינה, בזמרה ובריקוד. עיקר תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים.

לפי דברי הסיודוס בספרו "תיאוגוניה", תשע המוזות היו בנותיהם של זאוס, ראש האלים, ומנמוסינה, אלת הזיכרון. המיתוס מספר שזאוס ביקר את מנמוסינה במשך תשעה לילות רצופים, ובכל לילה תינה אהבים עימה. מנמוסינה התעברה מביקורים ליליים אלו, וכעבור כשנה ילדה לזאוס תשע בנות, הן תשע המוזות. המיתוס היווני הקדום מספר על מוזה אחת בלבד, אך בהמשך אנו מוצאים עדויות לשלוש מוזות: אאויד (Aoide; "שיר", "קול"), מלטה (Melete; "אימון", "תרגול") ומנמה (Mneme; "זיכרון").

בימי קדם, לפני שהאמן - בין אם הוא מלחין, משורר או פילוסוף - היה מתחיל לחבר יצירה חדשה, הוא היה פונה אל המוזות ומבקש מהן שתנחנה אותו בעבודתו, ותסייענה לו. יצירות קלאסיות רבות, דוגמת האודיסיאה של הומרוס, וגם יצירות מודרניות יותר, כגון התופת של דנטה, פותחות בבקשת עזרה מהמוזות ובמילות שבח.

    לעניות דעתי, מוזה זה מצב מוחי של גלי אלפא. כשאנחנו ערים מרוכזים ומתפקדים המוח שלנו פועל על סוג גל שנקרא גלי ביתא. זו היא חשיבה קווית, הגיונית, של סיבה ותוצאה, דבר נובע מתוך דבר. זוהי חשיבה ממוקדת ושקולה. זהו סוג ההיגיון המוכר לנו והנחשב בעינינו שפוי. אבל לפני השינה, במצב של נים ולא נים, לפני שנכנסים לעולם החלומות, עובר המוח למצב של גלי אלפא. לא רק לפני השינה, גם במצב של היפנוזה, מדיטציה, סמים ואלכוהול. המוח עובר לסוג הגיון אחר. החשיבה הזו מכונה חשיבה מפוזרת, אסוציאטיבית, לא מרוכזת, יוצרת ויצירתית. לא פעם מתימטיקאים מגיעים למבוי סתום עם בעיה שהם מתמודדים איתה ודווקא בחלום הם מוצאים את הפתרון.

    מכאן שלא צריך לייחל למוזה שתבוא – אפשר לזמן מוזה. לזמן מוזה פירושו לעבור לגלי אלפא, ולפתוח את הראש לסוג הגיון שונה. לאפשר לאסוציאציות שנראות חסרות קשר לצאת החוצה, ולהרשות לחשיבה שלנו קצת להשתגע.

    אני כמובן האחרונה שאמליץ פה על אלכוהול וסמים. על אף שהיו סופרים שנעזרו גם בשיטות האלה. אבל אני גיליתי דרכים לחולל השראה בלי חומרי עזר. והרי אחדות מהן לפניכם:

תרגיל:

שלב א'

הניחו לפניכם על השולחן 3 חפצים מקריים. וכמובן דפים וכלי כתיבה. או מחשב. במקום חפצים אפשר לכתוב בראש הדף מילה עד שלוש מילים שעולות בדעתכם, בין אם הן מקריות ובין אם הן באות מתחום שמאוד מעסיק או מטריד אתכם. במקרה מסוים הנחתי לפי הסטודנטים את המילה משפחה.

שלב ב'

נשימות: מכניסים אוויר לריאות וסופרים עד 6. משאירים את האוויר בפנים וסופרים עד 4. מוציאים את האוויר לאט וסופרים עד 8. תחזרו על זה 6 פעמים. פנימה החזקה והחוצה. כשאתם מכניסים אוויר דמיינו שאתם מכניסים אור פנימה. כשאתם מכניסים אור חישבו על החפצים שלפניכם.

 

שלב ג'

מציעה בהתחלה לזרוק מלים בודדות, מסביב למילה.  קוראים לזה שמש אסוציאציות.

 

דוגמה

המילה משפחה. האסוציאציות שנזרקו בתרגיל כזה בסדנת הכתיבה שהעברתי היו:

                                                        קרום של חלב

               שמן דגים                                                                                נפתלין

     חבלי כביסה                                 משפחה                                              חיתולים

            מחנק                                                                               ארוחת ליל שבת

                      מרפסת                   חלב של נר             סלט חצילים

                                                   ארון סרווזים.

שלב ד'

כתיבה אוטומטית או כתיבה מיכנית

 

אתם כותבים כתיבה משוחררת לא מצונזרת ורצופה, בלי להפסיק ובלי למחוק בלי לנסח ובלי לחזור לאחור. 10 דקות רצופות של כתיבה מהירה שמנסה לרדוף אחר המחשבה. המחשבה יותר מהירה מהיכולת שלכם לכתוב אבל מה שאפשר תכתבו אפילו אם אתם קופצים מעניין לעניין, מספיקים חצאי משפטים, מלים בודדות ושוב משפטים שלמים. זהו שלב שהוא מין חימום לשיעור הספורט שאתם עומדים לעבור. כלומר, זה שחרור וחימום האיברים לפני הכתיבה הממשית.

את כל השלבים הללו אתם עוברים ברצף כשאתם מקווננים רק על התרגיל, ודעתכם אינה מוסחת לשום עניין, לא קמים מהשולחן ולא טלפונים. לא אני-הולכת-רק-להכין-קפה ולא נעליים.

 

דוגמה

"משפחה היא דבר מטורף. רק מעטפה. לעיתים יפה לעיתים פח אשפה. שבני המשפחה מרכזים בתוכו את כל החלומות והאהבות והתיסכולים והקנאה, אומרים לנו, מחנכים אותנו שבני משפחה אמורים לאהוב אחד את השני, הכל ציפוי של אהבה. ברית דמים. דם סמיך ממים. אלה אבני היסוד בחינוך. פתאום מתעוררים בבוקר בבוקר ולא כל כך אוהבים אנחנו נוטים לתאר אחורה בזיכרונות להטיל רפש אכזבות וכישלונות על ההורים במקום על עצמנו. אנחנו מסתכלים במראה ורואים את מה שאנחנו רוצים עד שפתאום הדמיון להורים מכסה כמו אד את המראה. להיות עצמנו. נאחזים בחוזקה. כמו שורשים תוקפניים. ילדות. הורים. רגשות שעבר זמנם. הווה עתיד. את העבר אי אפשר לתקן. דעות קדומות. עד כמה אנחנו מוכנים להיות באמת תומכים ללא תנאי. בלי ספקות בלי היסוסים או ליתר דיוק בהחלטה."

תירגלה רותי ציפור.

 

דוגמה שנייה

"פגישה ראשונה עם ההורים שלו. לחוצה. ריחות תבשילים שהזכירו לה את בית הכנסת של הקיבוץ עם מטבח ההורים הצמוד אליו. שם תמיד היו תבשילים של הגולה. סבא גר ליד ההורים. עובד במחסן תבואה ומחלק שברי חרובים שהוציא משקי התערובת לה ולילדים שבאו לבקר אותו בעליית המחסן. סוכריות בכיס חיוך מציץ מתוך זקנו. קשה לראות את החיוך שלו מוסתר בסבך הזקן אבל לא יכולת להחמיץ את העיניים.

הסתתרה בחדרו ונאבקה בכלבה המרושעת שניסתה לנגוס ברגליה. רגליים על המיטה. הכלבה קופצת. בואו לשולחן. מבוכה. החיוך של סבא. זוהר בעיניים. שברי חרובים עת היתה צריכה לפגוש את הוריו."

תירגלה נחמה בר ניסן.

הדוגמה השנייה טיפה יותר מסודרת אבל גם היא נודדת מסצינה אחת לאחרת.

 

דוגמה שלישית

 

"קיץ.

שמש ואור וימים ארוכים ולא שותה שמן דגים.

בחורף יש ימים קצרים והרבה חושך בערב.

האח שלי כותב ביד שמאל.

אני רואה רק בעין שמאל.

העץ שמול המדרגות יבש.

חמש מדרגות ודלת עם חלון זכוכית חצוי.

אבא מעשן המון.

סיגריות מטוסיאן פושטיות

עיגולים של סמלי סיגריות שמוצאים מהמכסה על ידי שפשוף בפקק של בקבוק בירה.

בקבוק ירוק של שמן דגים.

כף נחושת גדולה שנכנס בה הרבה שמן. זה בריא.

אמא שלי אוהבת לשיר והיא שרה עלי ועל האח שלי.

רבעים של תפוזים.

רצו לקרוא לי בנימין כשנולדתי אבל סבתא – אמא של אבא - ביקשה מרדכי על השם של סבא שמת בפולין.

למאיר מוניץ – החבר של אבא שעובד איתו בחברת חשמל, קוראים בני, אבל זה לא בנימין. השם המלא שלו הוא בן ציון והוא לא אוהב את השם הזה.

אז אולי אני אחליף את השם שלי לבנימין? או בן ציון כמו שקוראים לבן של החבר של אבא מהעבודה וגם לבן של הגברת מתילדה שיודעת לדבר ולשיר בלדינו.

סבא אברהם מנחם.

צריף.

שני שושנים צהוב ואדום.

עץ חרוב ענק.

לסבא יש זקן לבן וכיפה גדולה שחורה.

יש לו חדר קטן בצריף במושב עין גנים.

אנחנו גרים בבית של בלוקים."

 

תרגל: מוטי ברזילי

 

כולנו פריקים של שליטה. לא קל לעבור לגלי אלפא, וכאילו "להפקיר" את עצמך ולשלוף מתחת לעט משפטים לא סדורים, כאלה שלא עברו צנזורה קפדנית לפני שנכתבו. אבל אם תשימו לב, יש טעם לירי בקיטוע ובכתיבה הקופצנית והבלתי מסודרת. והעיקר, יש לקטעים כאלה ניחוח של אמינות ומהימנות. אפשר שקטעים אחדים בתוך הטקסט השלם שלכם יהיו פחות מהוקצעים אך בעלי מעוף ונחשבים כאילו נחשפה הטיוטה, המחשבה הראשונית שמתחת למעבד התמלילים הפרטי שלכם. 

 

כמו בכל סדנה גם הפעם אני מזמינה אתכם לשלוח את התרגילים שלכם אלי לאתר שלי www.doritzilberman.co.il

                                                                                  להת' דורית