סירוס

מאחורי החזות האטומה, השלווה כביכול, המשלימה-עם-הגורל כביכול של הבדואי בסיני מסתתרים יצרים עזים, אגדות מרתקות ומיתוסים רבי סוד. אל תוך החום הקשה הזה נקלעת אישה מהציוויליזציה, המנסה למצוא את זהותה במדבר. בספר מתואר המפגש הסוער בינה לבין איש המדבר, ותוצאותיו הטראגיות.

הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1985, והיה רב-מכר. עתה, לרגל צאתו לאקרנים של הסרט "טאהרה", שנוצר על-פיו, הוא יוצא לאור במהדורה חדשה ומעובדת.

ביקורות

הספר עובד לסרט "טאהרה" וזכה לצל"ש בפסטיבל קארלו ביברי

"הסיפור כתוב היטב. יש בו אווירה וגם כתב היד האישי שלך ניכר בו."
פרופ' עוזי שביט, אוניברסיטת תל אביב, 23/4/85

"הסיפור של דורית, כמו כל סיפוריה, הוא סיפור אהבה. קראתי כמה ספרים של דורית זילברמן, אני אוהב לקרוא אותה, כי היא כותבת על אנשים ומקומות שאני מכיר ויכול להבין… זוהי פרוזה של דור שכבר לא הולך בשדות, אבל יכול להיות שגם האספלט הוא לא המצרך הטבעי ביותר לכפות רגליו."
עמנואל בר קדמא, עולם יפה. ידיעות אחרונות 28/4/1985

"יש בספר מתח ארוטי עז ותכופות גם אווירה חלומה, אשר כל מי שזכה לשוטט במרחבי סיני מודע לקיומה. הסיפור מעיד על כשרונה הברור של יוצרתו."
ירון לונדון, מדור "קריאה"

"דורית זילברמן, סופרת צעירה ומוכשרת… ספר בעל נימה אירוטית עזה. ספר של מספרת כשרונית מאוד שבכוח נרטיבי בונה אטמוספירה נכונה, חמה והזויה"
משה בן שאול, סיפורת. מעריב, 1985.

שיר אהבה בדואי

אגדה מדברית מספרת על בדואי שהיה בעל הסוסה הכי מהירה בסיני. ברור שסוסה זו היתה עיקר גאוותו, והוא שמר עליה כבבת עינו. יום אחד שמע הבדואי שמישהו זומם לגנוב את סוסתו. הידיעה הגבירה את השמירה. והנה יום אחד הגיע אליו אורח. הבדואי חשש שזה הגנב, אך הוא דאג לארחו כמנהג הבדואים. בלילה הראשון החליט הבדואי להישאר ער ליד הסוסה, ולהפתעתו לא קרה דבר. האורח ישן שנת ישרים. למחרת שוב לא ישן הבדואי וגם אז לא קרה דבר. בלילה השלישי נימנם מעט הבדואי ואז קם האורח וגנב את הסוסה. כשקם הבדואי מנימנומו וראה שסוסתו איננה, ניגש מיד לשכנו, ביקש ממנו את סוסתו ויצא למרדף אחר הגנב. לאחר שעות רכיבה רבות כמעט והשיג את הגנב, אבל אז עצר וחשב "אם אשיג את הגנב, הרי שסוסתי כבר לא תהיה הסוסה המהירה בסיני", ולכן החליט לוותר על המירדף ולחזור הביתה. הוא, על-פי הלך המחשבה הבדואי, הפסיד סוסה אך נשאר עם הכבוד.

הבאתי את הסיפור הזה כיוון שרוח הדברים מזכירה מאד את "סירוס", סיפורה של דורית זילברמן. גם כאן המגרש הוא בדואי, וגם כאן הכבוד עובד שעות נוספות. אך ניצחונה הגדול של דורית זילברמן הוא בהצגת היצרים. היא פולשת לחדר המיטות של הבדואי ומגלה דם, יזע ודמעות.

הפראיות הטבעית של המדבר פוטוגנית מאד כבר מן השורה הראשונה. לזילברמן נשאר רק לרתום את המושכות ולרכב על הסוס הפראי הזה עד כלות הציוויליזציה.

זהו סיפור מיוחד במינו בהקשר הישראלי והנושא עצמו סוחט את ייחודו מן העובדה שהסיפורת הישראלית לא כל כך טיפלה בכך, כפי שאולי התבקש לעסוק בזה.

"ידיעות אחרונות" יום ראשון כ"ט בטבת תשס"ב 13.1.2002

"24 שעות"- בארבע עיניים: אנשים, אירועים, דיבורים עמ' 9

השחקנית גילתה לקהל את הסוד/ סימה אלה

בהקרנה מיוחדת של הסרט "טהרה" התחוללה דרמה קטנה. הסרט (שביים דורון ערן) מבוסס על ספרה של דורית זילברמן "סירוס" והוא מספר את סיפור אהבתה של ישראלית יפהפייה (מיטל דוהן) לבדואי מסיני (ג'וליאנו מר). הישראלית עוברת טקס סירוס קשה ואכזרי הכולל כריתת הדגדגן ותפירת שפתי הערווה בקוצים. נשים רבות התייפחו בשקט במהלך ההקרנה. בדיון שנערך לאחר מכן, בהשתתפות נציגת ארגון אמנסטי, סיפרה זילברמן כי כאשר כתבה את הסיפור לפני 16 שנה, התקשרה אליה אישה ואמרה לה מזועזעת: "את כתבת את הסיפור שלי". באותה שנייה קמה ממקומה השחקנית לואיז אשר, שמשחקת בסרט את האשה המבצעת את הסירוס, והודתה בפני הקל ההמום: "אני עצמי עברתי סירוס כזה, כשהייתי ילדה".

"ידיעות אחרונות" יום רביעי ג' באלול תשס"א 22.8.2001

"24 שעות"- לילות השבוע עמ' 24

אהבה במדבר/ יואב בירנברג

סיפור אהבה חושני בין צעירה ישראלית (מיטל דוהן) לבנו של שייח בדואי (ג'וליאנו מר) המתרחש במרחבי סיני, עומד במרכז הסרט "טאהרה", שצילומיו – בבימויו של דורון ערן – החלו בימים אלה. התסריט, שכתבו יואב הלוי וחניתה הלוי, נכתב בהשראת ספרה של דורית זילברמן "סירוס". "טאהרה" הוא אף הסרט הישראלי העלילתי הראשון שמטפל בתופעת 'המילה הנשית'. זהו סיפורה של ליז (רזיה ישראלי) שיוצאת בעקבות ביתה רחל (אורלי פרל), שברחה ממנה אל חופי סיני – כדי להשיבה הביתה. בחוף היא פוגשת במוסטפה (סמי סמיר), בעל מסעדה המספר לה את סיפור אהבתם של לילה ובן השייח. הסרט יגיע לבתי הקולנוע בתחילת 2002.

לפני שבע-עשרה שנים כתבתי רומן בשם "סירוס", אשר הקסים את דמיונם של במאים ומפיקים אחדים. שבע-עשרה שנים נדרשו לרומן להבשיל בלבו של הראשון שבהם עד שהיה לסרט.

לפני שבע-עשרה שנים כתבתי רומן על אהבה תלויה במדבר כמו כביסה על חבל, ובמדבר הכביסה מתייבשת במהירות ומתקשה. חיפשתי דימוי לגבר מסרס, והנה קראתי שבמדבר סיני ישנם עוד שבטים המסרסים את נשותיהם סירוס פיזי. זאת לא "מילה", כמו שהגברים עוברים, זה בפירוש סירוס. לקחתי את האהבה שראיתי סביבי עמוק אל תוך המדבר, ושם גידלתי אותה, עד שהיתה לנבט ולשתיל רך שלא החזיק מעמד בחום.

אבל בעצם כתבתי על אותה אהבה שלא תצמח בשום מקום, לא בקריית-ים ולא בניו-יורק ובוודאי שלא במדבר – זו אהבת הבוסר, האהבה היצרית, המטריפה את הדעת עד אובדן חושים, זו שאין לה על מה שתסמוך מלבד החושים, זו שיש הקוראים לה מאוהבוּת.

בא הסרט והפקיע את הסיפור מהעולם שבינו לבינה והרחיב אמירה סמויה שהיתה בו על גברים ועל נשים; אמירה חברתית על טקס המילה שעדיין מתקיים בימינו אלה במדבר ובמקומות אחרים; אמירה על כל הנשים הנכנעות בעולם של גברים.

הסרט סילק מהסיפור את המחשבות והתודעה, אבל לא סילק את הקסם.

לסרט קוראים "טאהרה" – כשמו של טקס המילה בפי הבדואים; שם שמדגיש את זווית הראייה הגברית. עולם הגברים הבדואי רואה בו טקס של טהרה: מסלקים מהאישה את יכולתה להתענג ומשאירים לה רק את האפשרות להרות וללדת.

הסרט שינה בי איזה דבר. הטקס לא הפך בעיני לטקס של טהרה, אבל הוא גרם לי לבחון מחדש את הסירוס. ייתכן שגם שבע-עשרה שנים עשו את שלהן, ועכשיו אני רואה שהסירוס שתיארתי היה הדדי. שני הצדדים נפלו קורבן לאהבה התלויה במדבר.

הסרט נגמר כאן. ברומן הגיבורה מדמיינת את הכיוון הנכון: היא מחפשת אהבה התלויה במים. היא מחפשת אהבה שלא תייבש אותה אלא תרווה אותה. אבל היא עדיין צעירה, תלותית, נואשת, חלשה; עדיין נראה לה שכל הכוח טמון בגבר, וכל שעליה לעשות הוא למצוא את הגבר הנכון. לכן הפתרון אינו פתרון; לכן הסרט הוא סרט טראגי, ולרומן יש סוף הזוי ולא הגיוני. לשניהם אין הפי-אנד.

הסרט מכווץ אירועים רבים ברומן, ממזער אותם, ובאירועים שנבחרו הוא דוחס סמליות רבה יותר. מטבע הדברים נמחק בין השאר סיפור הדייג – החץ, התמרור שהענקתי לגיבורה שלי לכיוון האהבה שיש בה חיים, האהבה שאין בה שיגעון, האהבה שאינה ממיתה. שלא כמו הרומן, הסרט נותן מקום של כבוד לחברה, למשפחה, ובייחוד ליחסי האם והבת. ברומן כל אלה נשארים ברקע.

שכן הרומן הזה אינו סמלי ואינו דגל של אמירה חברתית. האישה שכתבתי עליה את הרומן אולי לא היתה מאוהבת בבדואי ואולי לא עברה טקס מילה/טאהרה/סירוס, אבל האהבה התלויה במדבר היא האהבה היחידה שהיא מכירה עד היום, והיום היא כבר לא ילדה. לאישה הזאת אני רוצה להגיד: קומי צאי לך מן המדבר, ותמצאי לך אהבה מרווה

tahara

רומן אקזוטי