מדובר בזה ככל הנראה

סיפורה ההזוי של עיירה נידחת שהייתה בראשיתה מושבת עונשין מנותקת לעבריינים.
כמה גיבורים מובילים את סיפור העיירה, ביניהם איש שאוכל כל מה שזז, ומתפתה לאכול אפילו את ילדו;

אישה עשירה שבונה לעצמה ארמון עם משרתים בלב המדבר העני והחם;

והילדה מושית שרוצה להוביל את עם ישראל כמו משה במדבר.

העיירה מתפתחת ובמלחמתה המתמדת בחום הנורא הופכת לעיר סרטים נוצצת המכוסה כיפה ממוזגת המאפשרת את כל השגשוג הזה.
העיירה היא הגיבורה הראשית ומנהגיהם המוזרים של אנשיה הישנים בסירות, מכבסים בצוותא ומנסים יחד להתגבר על הטבע מתוארים בסארקסטיות ובהומור.

ביקורות

"למרות שהעיר היא עיר, הרי שצבעי המדבר שלה מקושטים בנוצות צבעוניות. הדמיון עובד שעות נוספות, ולא פעם הולכת הקריאה שבי אחרי מפולת הצבעים שהרומן היפה הזה מפיל עליך. מדובר בזה ככל הנראה"

רוני סומק, "במחנה" מדור לספרות בעריכת אשר רייך 11/6/1986

"בין ספרי הפרוזה הלא-מעטים שהופיעו השנה … ראויים לתשומת לב מיוחדת שניים:… וספרה של דורית זילברמן 'מדובר בזה ככל הנראה', שייחודו בחוש ההומור שבו, לעתים עד כדי אבסורד ואיבוד שליטה, וגם משום שיש בו יצירת מיתוס-של-מקום – אילת. שתי תכונות נדירות בספרות העברית."

פרופ' נורית גוברין, הארץ, 3/10/1986

"אופן כתיבתה של דורית זילברמן הוא צבעוני, רב צדדי ושופע… הרבה חיוניות ומקוריות זורמת בעורקיה של הקינה הזאת, המפורטת והנוגעת ללב, על עיר השוקעת בשגרה, בניכור בין אישי ובשכחת עברה הקסום."

אמנון ז'קונט, העיר, 25/7/1986

מכתב מאמנון ז'קונט

לכבוד: דורית זילברמן, ספט' 1986

דורית שלום,

שמחתי מאד לקבל את מכתבך ועוד-יותר שמחתי על הדרך הקונסטרוקטיבית בה התייחסת לדברי הביקורת שלי. כתיבה היא דבר קשה, אולי הקשה ביותר שאני מכיר (איפה עוד תמצאי תשואה דלה וחולפת כל כך לתשומה של הרבה חדשים, וברוב המקרים שנים של עבודה?) לכן חשוב לי שתדעי שכתבתי את מה שכתבתי לא מעמדה של מבקר כל-יודע אלא מתוך הזדהות ואהדה הנובעות הישר מן הלבטים ומפח-הנפש שגם אני, ככותב, חווה לא מעט.

יש בי הערכה רבה לכתיבתך כפי שבאה על בטויה בספר שקראתי ובעיקר לרגישות ולתבונה המשתקפת בה.

שלך, בברכת שנה טובה

אמנון.

aboutIt

פנטזיה
כנראה השתגעתי