אשה בתוך אשה בתוך אשה בתוך

ביקורות אישה

תרמיל על הספר (מאמרה של שלי אלקיים עורכת הסדרה שצורף בסוף הרומן).

אישה בתוך אישה בתוך אישה בתוך הוא מכתב אהבה המקפל בתוכו סאגה עברית על תולדות משפחה יהודית אם תרצו "מאה שנים של יהדות" מן הזווית הנשית.

האמהות מובילות את היהדות, הציונות והעלייה לארץ ישראל במנהיגות פנימית, לא רשמית, אך היצירה אינה נתפסת בסטריאוטיפ הפמיניסטי.
הגיבורה מנסה לפתח דיבור חשוף אל אהובה מבעד למחיצה המינית.

דמותה המיתית של האם הראשונה, סבתא-רבקה, צומחת על רקע העיירה היהודית בגולה.
על מנת לשרוד אימצה לה אם השושלת המעשית והנמרצת את ההשלמה עם כל מצב.

האם השניה, רחל, עולה לארץ-ישראל.
היא בעלת נפש פיוטית ושפה תהילית. בעימות עם קשיי העלייה היא ממציאה לה ארץ ישראל פנימית.
בעזרת בעלה היא משליכה את תמונת ארץ ישראל הפנימית שלה על סביבתה הקרובה. דמותם של רחל ובעלה זרח פורשת תיאור ספרותי אגדי של הקמת בית בישראל.

האם השלישית, חיה, היא אישה קשה וסגורה, המאוכזבת מהפתרון הציוני, שניסה להציע גאולה לכלל, ומחפשת את גאולתה הפרטית בתורת המיסטיקה היהודית הקבלה המוקדמת (ספר הזוהר) מציעה גאולה ליחיד.

האם הרביעית, שורה, מאמינה באהבה, הגאולה תבוא מתוך היחסים המלאים, העשירים והעדינים ביותר שהיא יכולה לבנות עם אהובה.
האהבה, כדברי סוקטרס ב"המשתה", היא הניסיון המוצלח ביותר המוזמן לאדם לזכות באלמוות.
מושא האהבה הבלתי-אפשרית שלה הוא סופר שהלך לעולמו.
היא מפתחת תשוקה מיסטית-חילונית ואולי אף דתית-בלתי-מודעת לאיחוד מיסטי. להארה!

זמן נשים. והזמן נשי, מעגלי.
ככל שגוברת בשורה, האם הכותבת, תודעת השבר בחייה (בעברית "שבר" משמעו גם אסון וגם פתרון) היא מצטערת ומצעירה בשנים.
עם השנים היא נסוגה לילדותה האבודה. מושא אהבתה הילדותית איננו האהוב כי אם הבריאה. "מגופו של עולם", כדברי חיים נחמן ביאליק, "אל אורו ערגתי". תשוקתה אל האור. ובהארה נשברים כלי הזמן וכלליו.

גיבורת הספר מקיימת יחסים עם הספרות. יש לה יחסים דמיוניים עם סופר. היא קוראת את כתביו אך אינה שומרת על ריחוק אסתטי.
היא כותבת מונולוג ארוך אל לוי, שאותו היא מכירה, כאמור, מתוך כתביו בלבד. "אינני יודעת אפילו מה מראיך. רק שצבעי עיניך ושערך כהים אבותיך אנוסים מספרד. ואני, שורה, בהירת שיער ובהירת עיניים אמות אמהותיה נאנסות מצ'כיה".
המספרת מנסה לפענח את הקוד הגנטי שלה, כדי להבין את מצוקת ההווה. הפענוח מעלה פתרונות שהציעו הדורות הקודמים.
היא עורכת את הפתרונות, והולכת בדרך בלתי-אפשרית, ממולכדת במעגלים פנימיים, באזור הדמדומים שבין המציאות והספרות.
דמותו של לוי מעלה על הדעת את קפקא ואת צרור המכתבים שלו לאהובתו: "מכתבים אל מילנה".
מוצאו כמוצא הגיבורה, מצ'כיה. גם הוא טבוע, אפוא, בקוד הגנטי שלה. היא כותבת לו מתל אביב, העיר שעליה כתב קפקא כי ברצונו לחיות בה. שורה מזדהה עם מילנה של קפקא, מנסה למלא את מקומה, מגיבה על מכתביו ועונה עליהם.

שלוש השפעות ניכרות במלאכת הכתיבה של "אישה בתוך אישה בתוך אישה בתוך". האחת: השפעת מקורות ספרותיים-עבריים מודרניים :( יונה וולך) וקלאסיים (מקרא, אגדה, סיפורי חסידות, קבלה). השניה: ספרות בינלאומית (קפקא, מרקס ובורחס). השלישית: ספרות הנשים האמריקנית, המתמקדת כיום מבחינה תימטית ביחסים שבין אם ובת.

.זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טען כי הבת נוטה להתאהב באב תיאוריות פסיכולוגיות חדשות מניחות שהבת מאוהבת באמה לא פחות מאשר באביה.
התיאוריה, בהשראת "עקרת הבית", שירה של המשוררת האמריקנית אן סקסטון, פותחה על ידי פרופסור ננסי קודורו בספר "The Reproduction of Mothering , שראה אור באוניברסיטת קליפורניה ב-1978. התיאוריה מתמודדת עם השאלה מדוע נעצרות בנות בהתפתחותן ונהיות דומות לאמהות שלהן בניגוד לרצונן.

האם הכותבת מתייצבת בשורה ארוכה ארוכה לצד אמהותיה, (אם-סבתה, סבתה, אמה) בניסיון נואש לגלות את זהותה.
הגיבורה היא משכילה ומתוחכמת, עורכת לשונית במקצועה. כביכול, עורכת בלבד. מנסה להקפיד על "דיוק מקצועי" ועל "ריחוק אסתטי". אך בתהליך העבודה נרקם מתח בין תוכן חייה ההזויים ובין התכנים שהיא עורכת, עד שהיא משתלבת בתוך סיפור אמהותיה, ומתברר שהיא מספרת את סיפורה שלה.
זילברמן עובדת על חומרים כבדים, גדולים: ציונות, יהדות וזהות בלי מרכאות. אלה נושאים רחבי-היקף שאינם מטופלים בדרך כלל במה שמזוהה במקומותינו כ"ספרות נשים".
בספר נמצא הלימה בין שפת הגיבורים לתקופת חייהם. רבדי השפה שונים ומשתנים. כל אם מדברת עברית אחרת. העברית של סבתא-רבקה – יידישיסטית , העברית של רחל – תהילית, חיה מדברת ,עברית ארמית. חומרים קבליים ארמיים אופפים כעשן את חיי חיה נסים חסידיים נעשים בחיי סבתא רבקה וליריקה תהילית מקראית נסוכה על חיי רחל. הארמית המיסטית אינה מתורגמת ובכך מעבירה לקורא את תחושת הערפול והתסכול שבאי התקשורת שבין חיה ושורה. היידיש מתורגמת ברוח התקשורתיות המעשית של האם הגדולה.

סצינת הפתיחה של הרומן וידאו קליפית: פגישתם של שורה העורכת הלשונית ומר ליאוצ'י מנכ"ל ההוצאה-לאור, תמציתית. צבעונית. גרוטסקית ומוחשית עד אימה. גם במוחשיות הזו בורחת שורה אל הספרות. שורות של יונה וולך אונסות את עצמן עליה. כמין מפלט ספרותי בסיטואציה ספרותנית. הפנטסטי והסוריאליסטי אינם משחררים את כתיבתה של זילברמן מעיצוב .סיטואציות קונקרטיות ברמה כמעט קולנועית.

womanIn

הספר הראשון שטיפל בארבעה דורות של נשים