אישה מאבדת את זהותה מרגע שהיא יולדת ילד. מאותו רגע היא אמא של. או בקיצור אימשל.
אימשל תום נפרדה מאביה וגידלה אותה לבד. לא עבר הרבה זמן והיא הכירה חבר.
להפתעתה זה כבר לא היה תלוי רק בה, ולא רק היא בחרה בו מכל הגברים. עכשיו גם תום הייתה צריכה להסכים לבחירה שלה. ותום הייתה חשדנית ובדקה וחקרה, ובינתיים נפגשה גם עם אבא שלה, התבלבלה, הלכה לגן, פגשה חברים וחיה חיים כמו כל הילדים. היום המאושר התרחש לא בארמונות ורסאי אלא ליד השולחן בארוחת בוקר כשתום (בת שנתיים) לקחה את הראש של אמא שלה (אימשלה) וחיברה אותו לראש של החבר החדש וחיתנה אותם במטבח.

ביקורות

גירושין בנוסח אמא/ תלמה אדמון

לספר חבל אדום שזור, המאפשר תלייתו על הזרוע, כמו היה תיק שנושאים אותו לכל מקום. הרבה אהבה טמונה בתיק הזה, אהבה לאנשים הסובבים את גיבורת הספר, המחברת עצמה, ובמיוחד אהבתה לביתה, תום. שכן לא הילדה עומדת במרכז הספר, בניגוד לקו המוצהר בו. הגיבורה היא דווקא האם המתגרשת מאבא של תום ופוגשת את מנחם השואף להיות האבא החדש של הילדה. יש כאן נסיון עקבי מצד האם, הכותבת, לראות את הדברים מנקושת ראות הילדה, ואין ספק שהיא קרובה אליה מאד, אך מה שבולט ביותר הוא נסיונה להקנות לכל מהלך המאורעות, שעלול להיות כאוב, גוון סיפורי נינוח, ענייני, כמעט מובן מאליו, אולי כדי להקהות כל גיחה של רגש אשמש לא קרוא. דומה, שבמעבר הזה מגבר לגבר, היתה המחברת עסוקה מאד בריגשות ביתה והדבר בא כאן לביטוי חינני וחד עין. יותר מן הילדים, יתעניינו בספר הזה 'אימותשל' (בין אם התגרשו ובין אם לאו), מפני שתיאור החוויה כאן עדין וקל לעיכול הרבה יותר מוידויים טראומטיים של נשים אחרות. הוציא לאור את יומן הגירושין-נישואין הזה, האבא החדש, כמובן. על האיורים הלא מעודנים הייתי מוותרת, למרות שנועדו להמחיש את דמותו הנחוצה מאד של רובר, איש אצבע (פרי המצאת מנחם), חכם בעל מבטא צרפתי שבא להציל במצבים קשים.

"לדעתי זהו ספר מרגש ויפה, שיפה הוא לכולם, גם למבוגרים שנשארו קצת ילדים. כי באימשל קורצת זילברמן קריצה גדולה אף אל הקורא המבוגר ובזה ייחודו של הספר: יפה, רגיש, ובלתי שגרתי בסוגו"
ציפי שחרור, "מעבר לדף" דבר 1983.

מכתב מילדה

ה' באייר תשמ"ב

לדורית שלום,

קראתי את הספק אימשל והספר יפה מאוד. הספר מאד מוצא חן בעיני

תודה רבה,

עירית.

"תפוח ועץ"

ממדף הספרים/ יעל בן-עטר

איך זה כשיש שני אבאים

"אימשל", למי שלא יודע, הוא קיצור של "אמא של" בפי הילדים; ו"אימשל" הוא שם סיפרה החדש של דורית זילברמן (הוצאת מנחם זילברמן) – ספר הנפתח למעלה ונתן לתליה בשרוך.

"אימשל" הוא ספר על משפחה חד-הורית, שלא יזיק לקראו גם במשפחות "נורמאליות" ובמשפחות שבהן לילדים יש הורים מחוץ לנישואין. בראש ובראשונה מומלץ הספר לכל האמהות הגרושות, שעדין לא הציגו לפני ילדיהן בני-זוג חדשים, אך מאמינות שאחד כזה צפוי במוקדם או במאוחר. דורית מספרת כאן בשפה פשוטה, כמו לילדים, כיצד גידלה את ילדתה במצב המיוחד שנוצר לאחר שהתגרשה מאבי הילדה. היא מתארת בצורה ישירה ובהירה כיצד נכנס מנחם לחיי שתיהן, וכיצד התגבר, ברגישות ובמקוריות, על בעיות האמון והחשדנות, שנתעוררו אצל הילדה למראה הגבר החדש בבית.

נכר בה, במחברת, שהיא אישה-ילדה נבונה ורגישה, המסוגלת להרגיש את ילדתה וגם לכתוב בשמה. על כן מקבל הקורא תמונה אמיתית ואמינה של מה שהתרחש במשפחה הקטנה וכיצד הסתגלה לשינויים שחלו בה. בגלל האמת והבהירות העולות מדפי הספר, הוא עשוי להתאים הן לילדים והן לאימהות ולאבות (אם כי ספק אם ידבר אל הגבר הישראלי הממוצע).

מובן, שאין זה "ספר הדרכה", שכן הוא מתאר אנשים ולא רובוטים; ואף כי מקרים של נישואין שניים עם ילדים הם, לצערנו, שכיחים למדי, הרי שכל משפחה מטפלת בזעזועים שלה בצורה שונה. ברור, שאי-אפשר "להעתיק" את מה שמנחם ודורית עשו אל משפחות; אבל אפשר ואפשר להתרשם מן ההומור – לא הומור של הצחקות, אלא של השקפת עולם – שבו מתייחסים השנים אל מה שעובר עליהם, מן החום, הרגישות, האהבה וההבנה המתגלים בין השורות ולראות שאפשר גם כך. הספר ממש נוגע ללב בתמימות הילדותית מחד ובהבנה הבוגרת מאידך, שהדריכו את הכותבת, ועל כן הוא מרשים ולא נקרא ועובר כך סתם, בלי להותיר משקע.

מדי עמוד או שניים מופיע על-פני דף שלם איור בפחם ובצבע, מעשה-ידיו של שחר קלין, והאיורים האלה הם חלק חשוב ממה ש"עושה" את הספר. עדין לא סיפרתי שלמנחם היה "עוזר", שסייע לו להתקרב אל תום, הלא הוא "רובר". ומיהו אותו רובר, המפטפט צרפתית ונותן עצות ומספר סיפורים? פשוט, הוא האצבע האמצעית בידו של מנחם, שקבלה פרצוף מצחיק (בעזרת עט), ותום מתיידדת איתו הרבה יותר מהר ובקלות מאשר עם מנחם. ובכן, בכל האיורים אנו רואים את רובר מזדקר בגאווה מעל כף-יד פתוחה לרווחה, אוחז בקבוק-תינוקות, מספר סיפור לתוך האוזן, נשען אל שולחן, מושיט פרח ועוד. זה פשוט, אמיתי ויפה. ואם יש כל-כך הרבה חן ברובר המצויר, לא קשה לדמיין כמה חינני היה בחיים, ולהבין איך קרה שבסוף התחתן מנחם עם אימשל-תום ותום היתה בחתונה שלהם והיא ואימשלה לבשו שמלות לבנות ארוכות-ארוכות והיו נסיכות; וכל מה שנותר לנו לשער הוא, שכמו בכל האגדות, הם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.